דבר ראש הישיבה

הרב מנשה רקובסקי שליט״א

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ

טקסט לדוגמא בלבד:

רבים תמהו על דברי הפסוק חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי "דַרְכּוֹ". וכי על פי הדרך הבלתי מסודרת וחסרת הניסיון של הנער יש לחנכו? והרי יש לחנכו על פי דרכם הברורה והמנוסה של ההורים והמחנכים!

אולם נתאר לעצמנו שני ילדים באותה משפחה, אשר באחד ניכרים סימנים של מידת הקמצנות ואילו בשני ניכרים דווקא סימני מידת הפזרנות. הראשון, נוטל רק לעצמו, מאחסן כל דבר שמקבל ואינו מוכן לשתף עמו שום חבר או אח, ואילו אחיו מחלק מיד לאחרים את כל מה שמקבל ואינו חושב אף פעם על העתיד.

ברור לכל, שבמשפחה זו לא יהיה נכון לשוחח עם שני הילדים באותה מידה אודות חשיבות הנתינה לאחרים, כשם שלא יהיה נכון לדבר עמהם ולשכנעם בדבר החיסרון שבבזבזנות ובפיזור.

מנם שני הילדים צריכים לשמוע באופן כללי על החסרונות שבשתי המידות הקיצוניות הנ"ל, אך כמובן שיש להדגיש מאד בשיחה עם כל ילד ולחזק אצלו את החלש שבו.

זאת ועוד. יש ילד עדין ורגיש שדי ברמז המביע אכזבה או מורת-רוח וחוסר שביעות רצון מצד ההורה והמורה, כדי שמיד ישתדל לתקן את טעותו. ויש ילד הזקוק להערה מפורשת ופרטנית. רמז לאחרון, לא יעזור. ואילו נזיפה לראשון, תזיק ותפגע בנפשו העדינה.

מטרת החינוך אינה לשנות את האופי של הילד גם כאשר האופי נראה שלילי. נסיון כזה לא יצליח והוא עלול רק לשבור את נפש הילד.

משום כך, אחד הכללים הבסיסיים בחינוך הוא: תמיכה עם השארת מקום להתמודדות אישית.

הענקת עצמאות יתירה לילד, גורמת לנֶתֶק בין הדרכת ההורים לבין מחוייבות הילד ליישמה. לעומת זאת, תלות מוחלטת בהורים גורמת שהילד ינהג ויפעל על פי הדרכת ההורים כרובוט המונהג באורח מכני, מבלי שהדברים ייקלטו בקרבו ויהפכו לפעולה עצמאית שלו הנעשית מהכרה. לכן בכל עניין יש להשאיר בילד מרחב מסויים של התמודדות, בו הוא יישם בעצמו את אשר הנחו אותו מחנכיו.

לדוגמא, ילד המבקש עזרה בשיעורי הבית או ששיעורי הבית קשים עבורו והכנתם אורכת זמן רב עד שהוא מואס בהם – דבר המחייב את ההורים להתערב מיוזמתם, ההורה לא יכתיב לילד את התשובות, אלא יסייע לו להגיע אליהן במהירות על ידי רמז והנחיה אל התשובה הנכונה, או ציון היכן לעיין. ילד שחולל אי סדר בחדרו עד שהסידור והאירגון כמעט למעלה מכוחותיו, אמו לא תסדר במקומו אלא תסייע לו לסדר בכוחות משותפים. האב לא יוביל את הילד במכוניתו לכל מקום שעליו להגיע אלא יעזור לו באופן שיוכל להגיע בכוחות עצמו. והכל כמובן על פי גילו ומידת מסוגלותו של הילד.

גם בפיתוח חשיבת הילד יש להקפיד על בניית עמידת הילד ברשות עצמו. הנה קטע מהספר הנפלא "אהל יעקב ולאה"

“יש לענות לשאלות הילד, לקרב הדברים לדעתו, ולא לדחות אותו באמירה: “כשתגדל תבין". הסקרנות של הילד, הוא ניצני בַּקָּשַׁת החכמה של המבוגר. ילד הגדל בעולם תמוה ובלתי מובן, אור שכלו כבה, והחכמה נעשית מיותרת בעולמו. לא נתפלא אם אחר-כך הוא לא יתעניין בלימוד.